עיקרי גניםאלן טיטמרמרש: סוף סוף, סיכוי לטפח ולגדל כמה רודודנדרונים

אלן טיטמרמרש: סוף סוף, סיכוי לטפח ולגדל כמה רודודנדרונים

קרדיט: דניס פרטס / צילומי אלמי

אלן טיטמרמרש התפטר מחיים ללא רודודנדרונים - אבל עכשיו זה הכל עומד להשתנות, באדיבות בתו.

כגנן אני לא יכול שלא להתרגש מהסיכוי של האביב; ספר שניתן לי כנער מכריז בכותרת הפשטנית והאופטימית למדי: כל אביב הוא התחלה חדשה .

כאילו מוצע לי כל מרץ הזדמנות לנגב את הצפחה, לעשות טוב יותר, לגדל דברים בצורה מיומנת יותר ולנסות צמחים שעד כה ברחו מהמצמד שלי. השנה מציעה סיכוי מרגש במיוחד.

במשך 37 השנים האחרונות גיננתי על גיר המפשייר - תחילה בגן הקודם שלי, שהיה התפאורה לשבע שנים של תוכניות הטלוויזיה העולמיות של גננים שהוגדרו בשם הבדיוני של 'בארליווד', ובמשך 15 השנים האחרונות אצלנו הגן הנוכחי רק כמה קילומטרים משם.

התפאורה נפלאה - ארבעה דונם למרגלות מפולות המפשייר המתגלגלות סביב בית חווה גרוזיני לבנים רכות שהיה ידוע לג'יין אוסטין, שגרה כמה קילומטרים משם.

הבית היה בבעלות, אך לא גר, בסר תומאס מילר, שג'יין כתבה לאחותה קסנדרה: 'סר תומאס מילר מת. נראה שאני מביא לך חדשות על ברונט מת עם כל מכתב. ' אגודה נוקבת אולי, אבל בכל זאת אגודה.

הבית של ג'יין אוסטין, בצ'ווטון, הוא כיום מוזיאון

האדמה כאן, אף על פי שהיא עדיין גוברת על הגיר ומשופכת בכמות לא קטנה של צור (יהלומי המפשייר, כך מכנים אותם המקומיים), אינה כמעט כל כך בלתי נסבלת כמו בברליווד, שהיה לו כובע חימר וצור מספיק לבניית גן מוקף חומה - בהנחה שהיה לי כוח השריר הדרוש כדי להעניק להם פרס מהאחיזה בחימר החלקלק. הגן היה גם על מדרון תלול ופונה לכיוון צפון.

הגן סביב בית החווה הישן בו אנו חיים כיום נהנה מהיותנו במדרון עדין בהרבה ונהנה מכאלף שנות זבל בחווה. אנו מכירים כל בעלים וחוכר בחזרה לוולפורד הלבן ובאותם הימים לא היה מחסור בזבל בחווה.

"ההבדל בין חקלאים לגננים הוא שגננים תמיד חושבים שהשנה תהיה טובה יותר מהאחרונה, והחקלאים תמיד יודעים שזה יהיה גרוע יותר. יש לי יותר אהדה ממה שאני יכול להביע כלפי החקלאים שלנו, אבל אני גנן; השנה תהיה טובה מהקודמת. אני פשוט יודע את זה."

התרגלתי לחיים ללא רודודנדרונים, קמליות, פיריס ואזליות. אני אומר לעצמי שאני שמח עם זלזלת, אירוסים ופלטת צמחים גדולה שלא אכפת להם מהגיר אחד, בתנאי שאתן להם התחלה טובה עם הריסות של קומפוסט וזבל, כל כך נדיב כמו שצמיתי וולפורד בוודאי עשו .

אולם בחודש הבא, בתי הבכורה ומשפחתה עוברים לבית במרחק של שבעה מיילים משם, בסורי. הם יחיו על קרקע הידועה בעונג מלא כירוק עליון. זה לא גיר, אלא חומצי. בתוך ארבע דונם הגן נמצאים שני דונמים של חורש רודודנדרון. להיות עדיין הלב הפועם שלי!

זה לא חורש שאותו עשב שוט רודודנדרון פונטיקום נמצא בכל מקום, אלא שטח אדמה שנשתל, אולי לפני מאה שנה, עם כלאיים רודודנדרון, שדרכם מתעקמים שבילים עם כרית מחט אורנים.

חלקם גובה 30 ס"מ, הנובעים ממערך דמוי פיתון של גבעולים נחשיים בגובה הקרקע, המתנשאים כלפי מעלה לכיפות של עלווה ירוקת-עד. ראיתי את ניצני הפרחים השמנים שלהם יושבים בין שושנות העלים בחצי השנה האחרונה.

בכדי לחפוף עם המעבר המשפחתי של בתי באפריל, הם יתפרצו וייצרו חזון של יופי המרגש אותי מעבר לכל אמונה. אף אחד מהם אינו מתויג, אבל יש לי הבטחה מאחד ממומחי הרודודנדרון המוביל במדינה (שבמקרה גר רק קילומטר משם) ללכת איתי ביער ולזהות כמה שהוא יכול.

יש לי מלאי של תוויות ועט שלא ניתן למחיק. יש לי תוכנית של השבילים והצמחים האישיים. בקרוב אוכל לקרוא להם בשמות ולהוסיף למספרם כמה טלאים ריקים של אדמה עלובה וחומצית מתחת לעצי האורן שנמצאים מעל.

נאמר שההבדל בין חקלאים לגננים הוא שגננים תמיד חושבים שהשנה תהיה טובה יותר מהאחרונה והחקלאים תמיד יודעים שזה יהיה גרוע יותר. יש לי יותר אהדה ממה שאני יכול להביע כלפי החקלאים שלנו, אבל אני גנן; השנה תהיה טובה מהקודמת. אני פשוט יודע את זה.

הגן הסודי שלי מאת אלן טיטשמרש כבר בחוץ.


קטגוריה:
26 מיילים של יין וגבינה: הטירוף של מרתון דו מדוק, מירוץ הריצה הדאפטסטי (והבוטי ביותר) בעולם
מנורת הרקסטון, לינקולנשייר: אבולוציה אמריקאית